יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל ואח'

החלטה

1.המבקשת תובעת את המשיבים (ראש רשות מקומית וסגנו) בבית משפט השלום באשדוד לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב צו סגירה מנהלי שהוצא למפעל טיפול בבוצות במכון טיהור.

מלכתחילה הורה ביהמ"ש קמא על הגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים בתצהירים – ונקבעו שני מועדי הוכחות לחודש פברואר השתא. (התביעה הוגשה עוד ב- 2007!) מועדים אלה נקבעו לשמיעת ראיות שני הצדדים.

בתחילת ינואר פנתה המבקשת בבקשה לביהמ"ש קמא לזימון שבעה עדים מטעמה – שלטענתה לא יכולה היתה לקבל מהם תצהיר.

בהחלטה מיום 17.1.11 קבע בית המשפט קמא (כב' השופט ג. דניאל) כי נוכח ריבוי העדים המבוקש על ידי התובעת ייוחדו שני מועדי הדיון שנקבעו בפברואר לשמיעת עדי התביעה בלבד ודחה את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית של התובעת עד לאחר שמיעת כל עדי התובעת.

התובעת פנתה בבקשה לביהמ"ש שלא להתיר הגשת תצהירי הנתבעים במועד הנדחה – שכן עפ"י ההחלטה המקורית היו התצהירים אמורים להיות מוגשים עד ליום 1.12.10 – והדבר לא נעשה.

בקשתם נדחתה (בהחלטה מיום 1.2.11) מן הטעם שהתברר כי רוב רובם של עדי התובעת יעידו שלא בדרך של תצהירי עדות ראשית.

בקשה נוספת של התובעת ל"עיון חוזר" באותה החלטה – נדחתה אף היא.

בפני עותרת המבקשת לרשות לערער על אותן ההחלטות.

לטענתה דחיית המועד להגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבעים עד לאחר שמיעת עדיה שלה תגרום לה "נזק בלתי הפיך" – הואיל והנתבעים יוכלו לערוך תצהירי עדותם הראשית לאחר שתישמע פרשת התביעה במלואה.

2.לאחר עיון בבקשה על נספחיה החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבים.

החלטות בית המשפט קמא הינן החלטות דיוניות מובהקות שבסדר ניהולי של התובענה המתבררת בפניו – וערכאת הערעור תמעט עד למאוד להתערב בהחלטות מסוג זה.

בראשונה הניחו הצדדים, וביהמ"ש, כי פרשת הראיות רובה ככולה, תתברר בפרוצדורה של תצהירי עדויות ראשיות וכי יספיקו שתי ישיבות הוכחות לחקירתם של מצהירי שני הצדדים.

משנתברר לביהמ"ש קמא, סמוך למועדי ההוכחות שנקבעו, כי בנוסף לשלושת מצהירי התובעת מבקשת היא לזמן שבעה עדים נוספים שלא עלה בידה לקבל תצהיר עדות ראשית מטעמם – נשתנתה "הנחת העבודה" המקורית.

התברר כי שני ימי ההוכחות יידרשו במלואם לשמיעת עשרת עדי התובעת – אשר שבעה מתוכם לא הגישו תצהיר עדות ראשית וממילא תוכן עדותם לא יוודע לנתבעים עד לאחר שמיעת העדויות.

בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא משהחליט להותיר את שני מועדי ההוכחות בעינם.

צדק גם ביהמ"ש קמא בכך שבנסיבות בהן רוב רובם של עדי התביעה לא ימסרו, מבעוד זמן, תצהירי עדות ראשית – נשללת ההצדקה לחייב הנתבעים בהגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם.

הרי מלכתחילה אמורים היו תצהירים אלו להיערך ולהיכתב לאחר שיובאו בפני הנתבעים תצהירי העדויות הראשיות של התובעת.

אכן, לא התברר כדבעי מחדלם של הנתבעים באי הגשת תצהירי העדויות הראשיות שלהם במועד שנקבע מלכתחילה.

ברם, מששונתה מן היסוד הנחת ההתנהלות הדיונית שהונחה מלכתחילה (וכמפורט לעיל) – בדין החליט ביהמ"ש קמא כפי שהחליט.